<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
משקין בית השלחין במועד — פי' שדה שעומדת בהר וצריך להשקותה ואם אינו משקה נפסדת. גמר' מאי משמעא דהאי בית השלחין לישנא דצחיחותא הוא — דכתיב "והוא עיף" (בראשית כ"ה, כ"ט) תרג' והוא משלהי.
<b>הערוך ערך שלחגה</b>
אין משקין לא ממי הגשמים ולא מימי הקילון בארץ ישראל — פי' כשהמים מקובצים במקום אחד ומבקשין להביא אותן אל שדה אחר עושין לו דרך שיבואו בו המים ושם אותו הדרך שנמשכין בו המים נקרא קילון. פ"א, מי קילון גומא עמוקה שיש בה מים ואינה מלאה וטרחא למדלא מינה מי גשמים אתו לידי מי קילון כלומר כי מדלו מינה נחסרת וממילא נעשית מי קילון וטריחא מילתא.
<b>הערוך ערך קלון</b>
ואין עושין עוגיות לגפנים — פי' בע' בדד.
<b>הערוך ערך עגגא</b>
ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן — פי' חותך וחופר.
<b>הערוך ערך חטגו</b>
ומציינין על הקברות — פי' מלשון "ובנה אצלו ציון" (יחזקאל ל"ט, ט"ו).
<b>הערוך ערך ציון</b>
בית בעל — פי' בית הבעל שדה שהוא בעומק ומלוחלחת אין צריך להשקותה, ופי' בגמרא ענין בעולה וכן קורין בל' ערבי.
<b>הערוך ערך בית בעל</b>
מאי משמע דהאי בעל לישנא דמיתבותא הוא — דכתיב "כי יבעל בחור בתולה" (ישעיהו ס"ב, ה') ומתרגמינן ארי כמה דמיתותב עולם (על) [עם] בתולתא יתיתבון בגויך בנייך, "וארצך תבעל" (שם ד') תרג' וארעך תתיתב — זה שייך בע' ראשון.
<b>הערוך ערך תבגג</b>
<h2>דף ב:</h2>
המנכש והמחפה בכלאים — לוקה — פי' תולש עשבים רעים מתוך טובים.
<b>הערוך ערך נכש</b>
המנכש והמחפה בכלאים — לוקה — פי' המכסה זרעים בעפר לוקה משום "לא תזרע כרמך כלאים" (דברים כ"ב, ט').
<b>הערוך ערך חףגב</b>
המנכש והמחפה בכלאים — לוקה, ר"ע אומר אף המקיים — פי' שרואה כלאים זרוע ואינו עוקרן.
<b>הערוך ערך קםגב</b>
<h2>דף ג.</h2>
מקרסמין — פי' חותכי שבולת לבדה וישאר התבן עומד, וי"א, שנוטל הענפים שייבשו והוא כמו זימור אבל זימור בכרם וקירסום בשאר אילנות. "כי יחסלנו הארבה" (דברים כ"ח, ל"ח) ת"י ארום יקרסם יתיה גובא.
<b>הערוך ערך קרסםגא</b>
מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן — פי' לפי שיש לאילן ענפים לחין יותר מדאי חותך מקצת ומניח מקצת וזהו זירוד.
<b>הערוך ערך זרדגא</b>
ואין מזרדין ואין מפסגין — יש מפרש מפסגין זה סומכין האילן שהוא רענן יותר מדאי.
<b>הערוך ערך פסג</b>
מזבלין — פי' מזבלין — משליכין זבל בשדה או בעיקר האילן.
<b>הערוך ערך זבל</b>
מזבלין ומפרקין — כבר פי' בע' זבל, פ"א, משברין התלמין.
<b>הערוך ערך פרקגב</b>
אין מאבקין — פי' מסירין האבק מעליהן.
<b>הערוך ערך אבקגא</b>
ולא ימלא נקעים מים — פי' בקיעות של שדות כעין גומות.
<b>הערוך ערך נקע</b>
תרי קשקושי הוו, חד — אברויי אילני, וחד — סיתומי פילי — כבר פי' בעבר אבר. י"מ קשקוש היינו עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזיתים.
<b>הערוך ערך קשקשגא</b>
אברויי אילני — פי' אברויי אילני — מניחין זבל תחת האילנות להברותן, מזבלין האילנות שהן בריה להן כלומר מאכל כמו "להברות את דוד", (שמואל-ב' ג', ל"ה). לסתומי פילי — פלחי כדכתיב "כמו פלח ובקע בארץ" (תהלים קמ"א, ז').
<b>הערוך ערך אברויי</b>
<h2>דף ג:</h2>
עד אימתי חורשין בשדה הלבן — פי' שדה תבואה שהיא לבנה ואין בה אילן שיעשה צל.
<b>הערוך ערך לבן</b>
עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני — פי' עשר נטיעות, כדתנן בריש שביעית (פ"א, מ"ו) עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה, ואע"ג דאסור לחרוש קודם ראש השנה דשביעית שדה הלבן ושדה השביעית מפסח ו(עד) עצרת כמפורש ברפ"ב בשביעית (מ"א) ר' שמעון אומר וכו' אלו נטיעות שהן ילדות — מותר לחרוש בשבילן עד ראש השנה, כדגרסינן בריש משקין (לקמן ד'.) הלכתא למישרי ילדה.
<b>הערוך ערך עשר אחר ע' עסק</b>
<h2>דף ד.</h2>
הלכתא — פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו כאשר תאמר בלשון ישמעאל אלסירה.
<b>הערוך ערך הלך</b>
הפסיקות והבריכות — פירוש חדא מילתא היא.
<b>הערוך ערך פסק</b>
מי סברת מאי מדלין — מדלין ממש — כלומר שדולין מים ומשקין השדה, מאי מדלין — שלופי כדתנן — בפ"ז בפיאה (מ"ה) המדל בגפנים כשם שמדל בשלו — כך מדל בשל עניים ותנן בפ"ד בשביעית (מ"ד) איזהו מדל — אחד או שנים המחליק — שלשה זה בצד זה. ירושלמי (שביעית פ"ד, ה"ד) תנא דבי רבי מדל נוטל אחד ומניח שנים, וכך מנהג בזמן שהבצלים זרועים רצופים מוציא להם מבינתים שיתגדלו בריוח ויעשו גדולים, אותם שעוקר משם להרויח הנשארים אינן נחשבים לקצירה לפי שתקנת הנשארים הוא הילכך נותן פיאה מן הנשאר לבד ומן הנעקר לבד.
<b>הערוך ערך מדלגא</b>
<h2>דף ד:</h2>
מאי עוגיות אמר רב יהודה בנכי — כבר פירשנו בע' בדד.
<b>הערוך ערך בנכי</b>
מאי עוגיות א"ר יהודה בנכי, תניא נמי הכי בריש תוספ' שביעית (פ"א) אלו הן עוגיות בדידין שבעקרי זתים ושבעקרי גפנים — פי' בדידין בדלית והן עוגיות והן בנכי ועוד שמן ערוגות, ולמה עושין עוגה כדי שתחזיק מימיה ולא יתפזרו, ותרגום "מערוגת מטעה" (יחזקאל י"ז, ז') מעוגית
<b>נצבתה] ואותו הברזל שבו חופרין סביבות האילן שמו בדיד ובלעז קורין בנגא. [הערוך ערך בדדגא</b>
להכשיר אגפיה לזריעה — פי' אגפיה — גדותיה, כדכתיב "והירדן מלא על כל גדותיו" (יהושע ג', ט"ו), אגפיים ראשונים בעופות, ושניים באדם, ושלישים בנהר, ופתרון אחד להם.
<b>הערוך ערך אגףגב</b>
לשחופי נהרא — פי' לעקור ענפי אילנות הגדלים בנהר.
<b>הערוך ערך שחףגא</b>
שרא למיכרא נהרא טמימא — פי' לפנות מקור המעיין שנסתם.
<b>הערוך ערך טםגב</b>
שרא לאקדוחי נהר בורצנין — פי' לפנות שרטון שבאמצע הנהר ששמו בורצנין.
<b>הערוך ערך קדחגא</b>
<h2>דף ה.</h2>
ויוצאין לקווץ את הדרכים — פי' לפנות הקוצים שבדרכים.
<b>הערוך ערך קץגד</b>
האסטרטאות — פי' דרך בל' יון אסטרטא וכן בלעז וכן בל' ערבי סרטא וכן פי' סרטיא ופלטיא.
<b>הערוך ערך אסטרט</b>
<h2>דף ה:</h2>
אבל הסככות והפרעות מפרש בגמ' אלו הן הסככות — אילן המיסך על הארץ, פרעות — אבנים היוצאות מן הגדר.
<b>הערוך ערך סךגד</b>
והפרעות — ע"י בע' סך.
<b>הערוך ערך פרע</b>
החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה — מלא המענה מאה אמה
<b>בית ארבעה סאים]... והא תניא שלשה בית הפרס הן שדה שנאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר ושדה בוכים. מאי שדה בוכים ר' יהושע משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין בו מתים. [הערוך ערך בית פרס</b>
מאי שדה בוכים ר' יהושע משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין בו מתים. — ופי' שדה מיוחד בין ב' מקומות ומנהגם לשם מוליכין המת אנשי מקום זה ובאין הדרין במקום אחר ששם בית הקברות ונוטלין אותו מהן ומוליכין אותו וקוברין אותו במקומם, ואמרי עלה משום יאוש בעלים נגעו בה — גזירה שמא נדלדל ממנו אבר ונפל לשם, ולמה נקרא שדה בוכים — שדה שמפטירין בו מתים, שכן דרך כשמתוועדין אלו עם אלו כולם בוכים.
<b>הערוך ערך בך</b>
<h2>דף ו:</h2>
אמר רב הונא אם היתה שדה מטוננת — מותר — פי' לחה.
<b>הערוך ערך טןגא</b>
אין משקין שדה גריד. ס"א גרודא — פי' אילן קרח שאין לו לא אמירין ולא עלין, פי' יבש.
<b>הערוך ערך גרדגב</b>
צדין את האשות ואת העכברין בשדה הלבן ובשדה האילן כדרכו בשביעית, מאי אשות אמר רב יהודה בריה שאין לה עינים... מאי קראה "כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש" (תהלים נ"ח, ט') — ושבלול הוא שרץ שכשיצא מנרתיקו והולך רירין נופלין הימנו ונמס ומת, תרגום "והתנשמת" (ויקרא י"א, ל') — ואשותא.
<b>הערוך ערך אשתגב</b>
והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא — פי' גשר של נסרים.
<b>הערוך ערך גמל</b>
והוא דליכא גשרא, והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא — פי' גשר של נסר קטן מגמלא.
<b>הערוך ערך מצרגא</b>
<h2>דף ז.</h2>
ומקרין את הפרצה במועד גמר' כיצד מקרין רב יוסף אמר בהוצא ודפנא, במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט.
<b>הערוך ערך קרגט</b>
בהוצא ודפנא — וכבר פירשנו בע' דפן.
<b>הערוך ערך הץ</b>
כיצד מקרין אמר רב יוסף בהוצא ודפנא — פי' עבדי לחיים של גדר מן הדפנא ומגדלין אותה מהוצי הדקל, ורב האי גאון פי' הוצא גדר של קנים, דפנא קנים עומדין שמחזיקין בהן מחיצת הקנים שלא תדחה אותה הרוח ויפילה.
<b>הערוך ערך דפןגג</b>
כותל הגוהה ברשות הרבים — סותרו ובונה כדרכו מפני הסכנה — פי' גוחה.
<b>הערוך ערך גהגא</b>
מוסגר — מן "והסגירו הכהן". (ויקרא י"ג, ה').
<b>הערוך ערך סגרגא</b>
<h2>דף ח.</h2>
עצים ואבנים בעלמא לא מטמו והכא מטמו — פי' מטומאה דביתו לא ילפינן דהוי חידוש, וכל היכא דאיכא חידוש אין לך אלא חידושו דהא עצים פשוטי כלי עץ ולא מקבל טומאה.
<b>הערוך ערך עץ</b>
<h2>דף ח:</h2>
אין חופרין כוכין וקברות במועד — גמר' מאי כוכין אמר רב יהודה כוכין — בחפירה, וקברות — בבנין — "תבוא בכלח אלי קבר" (איוב ה', כ"ו) תרג'
<b>תעול] בשלימות שנייך בכוכא לבית קבורתא. [הערוך ערך כוך</b>
עושין נברכת במועד — כבר פירשנו בבקיע.
<b>הערוך ערך ברךגו</b>
מאי נברכת אמר רב יהודה בקיע פי' אבן של כובסין, והא תניא הנברכת והבקיע (אמר רב יהודה) אמר אביי וכי תימא רב כהנא
<b>גיהא ובר גיהא] — פי' דוכתא דמתקני לחבוט בו בגדים אתרא רויחא ומינה לכותל ד' אמות ומתקני ובסופה דמן נדיין דוכתא לחוורי בה מאני ומקריא שפת מחמצן והיא בר גיהא, ומשפת אותו מקום ולכותל ג' טפחים, ומסתייע זה הפי' מתלמוד א"י דגרסינן פ' משקין (פ"א, ה"ו) ועושין נברכת במועד זה הבקיע כל שהוא תושב נקרא בקיע. [הערוך ערך בקיעגב</b>
גיהא ובר גיהא — פי' גיהא — בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בה כל השופכין, בר גיהא — בקיע והיא נברכת קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו בה המים היוצאין מן הגדולה לקטנה כשהיא מלאה, ובע' בקיע הוא מפורש.
<b>הערוך ערך גיהא ובר גיהא</b>
והאומן מכלב פי' בגמ' מפסע — כלומר מפזר התפירה ולהכי קרי מכלב שדומין תחובי המחט לשיני הכלב המפוזרים. כלבתא — שאינו תופר מיושר והכי שיני הכלב אחד חוץ ואחד פנים ואינם מיושרים.
<b>הערוך ערך כלבגא</b>
ומסרגין את המטות — גמ' מסרגין — שתי וערב, ממתחין — שתי בלא ערב.
<b>הערוך ערך סרגב</b>
<h2>דף ט.</h2>
כתוב אחד אומר "פלס מעגל רגליך" (משלי ד', כ"ו) וכתוב אחד אומר "אורח חיים פן תפלס" (שם ה', ו') — פי' פלס מעגל שקול המצות וראה איזו מצוה גדולה ועשה אותה, וכתיב אורח חיים פן תפלס כלומר לא תשקול ותניח הקטנה מפני הגדולה לא קשיא, אפשר לעשות קטנה ע"י אחרים — הנח הקטנה ועשה הגדולה, ואם לאו — עשה הראשונה הבאה לידך.
<b>הערוך ערך פלסגא</b>
<h2>דף ט:</h2>
ת"ר אלו תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת — פי' פוקסת — מחלקת שערה לכאן ולכאן.
<b>הערוך ערך פקסגא</b>
אמרי אנשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא ריהטא — פירוש טבלא — קמפנא מעין הטבלא שמכניסין בו תלמידים לבית המדרש. בתרגום בפסיקתא דשיר השירים (א', א') "ושמחת לבב כהולך בחליל" (ישעיהו ל', כ"ט) וחדוות לבא דעמא דאזלין לאיתחזאה קדם ה' תלת זימנין בשתא במינין זמר וקל טבלא, "מאיש שומע שיר כסילים" (קהלת ז', ה') תרג' מגבר דאזל למשמע קל טבלא דשטיין.
<b>הערוך ערך טבלאגא</b>
בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו — פי' שכבר צמח שער שלהן ולא הגיעו לי"ג שנים ואין דין שיהא להן שיער והן קטנות ובושות, העניות סדין אותן בסיד להשיר השיער. פ"א, שהגיעו לשנים שהאשה בוגרת ולא בגרה ולא גדלה בשר, עניים טחים בשר בנותיהם בסיד, ומה צורך לכך כדי שיסתתמו נקבים קטנים וגומות שער שבעור ויכנס הבל לפנים ויחם קרבה ותבגור ותגדל בשר, ובנות עשירים טופלין אותן בסולת ובנות מלכים בשמן המור וריחו טוב וממיני שרף הוא והוא מר דרור, ומי שטופל כל בשרה פעם אחת כל הבל שלה נכנס לפנים והיא מתחממת ומתה כדרך שאירע את בת הגוי. טפלה אבר אבר — כבר פירשנו בערך אנדיפי.
<b>הערוך ערך טפלגא</b>
מאי "שמן המור" (אסתר ב', י"ב) רב הונא אמר סטכת — פי' מירא דכיא.
<b>הערוך ערך סטכת</b>
תניא ר' יהודה אומר אנפקינון — שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין בו — שמשיר את השער ומעדן את הבשר — ואני למדתי מפי ר' מצליח ז"ל שהשחיר את השיער.
<b>הערוך ערך אנפקינן</b>
<h2>דף י.</h2>
כל שאין יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו — "על פי מדותיו" (תהלים קל"ג, ב') תרג' על אימרא דלבושיה.
<b>הערוך ערך אמרגג</b>
אין מכבשין את הריחים, מאי מכבשין רב יהודה אומר מנקרין את הריחים — פי' בברזל חד מנקר הריחים כשהיא חלקה כדי שתטחון החטים כמו השינים.
<b>הערוך ערך כבשגו</b>
מאי מכבשין — מנקר ריחיא — כבר פירשנו בערך כבש.
<b>הערוך ערך נקר</b>
מאי מכבשין רב יהודה אמר נקירתא דריחיא.
<b>הערוך ערך מקרגג</b>
מאי מכבשין ר' יחיאל אמר בת עינא — פי' נקב שבאמצע ריחים.
<b>הערוך ערך בת עינא</b>
<h2>דף י:</h2>
למיבני אמתא דריחיא ולמבני אוריא — פי' אבוס.
<b>הערוך ערך אריא</b>
רב שרא לסרוקי סוסיא — פי' להסריק את הסוס במסרק של ברזל.
<b>הערוך ערך סרקגב</b>
רב שרי למיבני אקרפיטא ולמבניא אסטוה — פי' אסטוה שלפני עמודים — מקום צר כאמה וגבוה כד' כה' טפחים ומניחין עליה פרגמטיא וכן עושין בפני כל החניות והוא סטיו ופעמים עושים אותה לישיבת בני אדם.
<b>הערוך ערך אסטוה</b>
רבא שרי לכסכוסי קרמי — פי' לקבץ מקצת הבגד של פשתן בתוך ידו לשופו מפני שרוחצין הבגד ומתיבש בשמש או ברוח, עומד אשון — פי' קשה ורוצה לרככו נותן הבגד לתוך ידו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולים קטנים כמין קמטים... שמעינן דכיסכוס כעין שפשוף הוא ומתקווץ הבגד פי' יתכמש ונראה קמטין וכשלובשו מתפשט.
<b>הערוך ערך כסכס</b>
שרא לכסוסי קרמי — פי' בגדים חשובים דקים כקרום ביצה וכקרום של מעלה.
<b>הערוך ערך קרםגב</b>
האי מאן דתקיל תיקלא — פי' חופר הקרקע ומשוה פניה כדכתיב "הלא אם שוה פניה" (ישעיה כ"ח, כ"ה).
<b>הערוך ערך תקלגב</b>
מוליא במוליא ונוציא בנוציא. ס"א נצא בנצא — פי' מוליא — גבוה, נצא נמוך, וי"א מוליא — מקום חזק וי"א מקום גבשושית, נצא — מקום רפה ונמוך.
<b>הערוך ערך מלגיא</b>
נציא בנציא — כבר פי' בע' מל.
<b>הערוך ערך נציא</b>
האי מאן דזכי זכיא אדעתא דארעא — פי' שמכבד הקרקע ומוציא ממנה עצים המכוסין בקרקע, מסקל ומעזק הארץ.
<b>הערוך ערך זךגב</b>
אמר רבא האי מאן דפשח דקלא אדעתא דחיותא, דשקיל מחד גיסא — שרי, אדעתא דדיקלא, כגון דשקל מהאי גיסא ומהאי גיסא — אסור — פי' שזימר דקל מן הענפים. "וישסף שמואל את אגג" (שמואל-א' ט"ו, ל"ג) תרג' ופשח שמואל. "ויפשחני" (איכה ג', י"ד).
<b>הערוך ערך פשח</b>
תוחלני — פי' תמרים שלא בישלו כל צרכן.
<b>הערוך ערך תחלגב</b>
רבינא הוה מסיק זוזי לבני אקרא דשוניתא אתא לקמיה דר' אשי, א"ל מהו למיזל עלייהו האידנא א"ל כיון דביומי אחריני לא משכחת להו — כפרגמטיא האבוד דמי ושרי — פי' אקרא שם מקום. ס"א עקרא.
<b>הערוך ערך אקרא</b>
<h2>דף יא.</h2>
למיגדל תנורי... למיגדל מהולתא... למגדל אוהרי.
<b>הערוך ערך גדלגג</b>
למגדל אוהרי — פי' כמו אחורי, הן עשויים מן חריות של דקל כדכתיב "סלי חורי" (בראשית מ', ט"ז), והם רחבים מלמטה וצרים מלמעלה ועשויין כמין מסגרת בפיה וכשמתנדנדים הדגים או העופות בתוכן נסגרים וכיון שהן כלים קנאום בעלים ויש בהן גזל.
<b>הערוך ערך אהרי</b>
אזלי וגיפי — שהן מצודות עשויות מן חוטין של טווי. תרגום "מטוה" (שמות ל"ה, כ"ה) עזלן.
<b>הערוך ערך אזל</b>
מהולתא — פי' נפה.
<b>הערוך ערך הלגב</b>
שפין את הסדקים ומעגילין אותם — פירוש מלשון "ושפית יתיה" (דברים ט', כ"א בתרגום).
<b>הערוך ערך שףגא</b>
ומעגילין אותן במעגילה — פי' עץ עגול כבד ארוך כשתי אמות משאוי אדם ומעגילין אותו על הטיט או על הסיד שבעליה להשוות הסדקין.
<b>הערוך ערך מעגל</b>
אבל לא במחלצים — וכ"ה במשנה דירושלמי, פי' בלעז קצולה.
<b>הערוך ערך מחלץ</b>
שפין את הסדקים במעגילה בלא מחלציים — אבל עם המחלציים אסור. וי"מ מחלצים אגפיים של מעגילה.
<b>הערוך ערך מחצל</b>
הציר והצנור והקורה והמנעול — פי' ציר נוקבין הדלת וקובעין בו עץ חד כדי להכניסו באדן. "שתי ידות" (שמות כ"ו, י"ז) תרג' תרין צירין, ופי הצנור הוא החור שבאדן.
<b>הערוך ערך צרגה</b>
המנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד — פי' מסגר כמו "ברזל ונחשת מנעליך" ובלעז קייבדורא.
<b>הערוך ערך מנעול</b>
וכל כבשים שיכול לאכול מהן במועד — כובשין — פי' כבושין בלעז קומפושטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו.
<b>הערוך ערך כבש</b>
כל ימיו היה פטיש מכה בירושלים — פי' היו עושין מלאכה בחולו של מועד הנפחין המכין בפטיש על הסדן, ותנן... הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו — מתקנין במועד על ידי פטיש, עמד יוחנן כהן גדול ובטלן.
<b>הערוך ערך פטיש</b>
הא במגלי הא — בחציני — פי' מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק, מגל קציר עשוי שינים שינים, ומגל דמשקין הוא מגל קציר שעשוי כמסר כדכתיב "אם יתגדל המשור" (ישעיה י', ט"ו).
<b>הערוך ערך מגלגא</b>
כמאן מדלינן האידנא קוותא דדשי בחולא דמועדא, כמאן — כר' יוסי. ס"א כוותא — פי' כשיוצאין מסמרין דעץ של קורה שעל הפתח בחולו של מועד לחוץ ונופלת הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרין בחורין, דהיינו כר' יוסי דשרי למיעבד בלא שינוי.
<b>הערוך ערך קוותא, כוגב</b>
פום בדיתאי לבאי כוורי — פי' עשו דרך לנהר שיצאו המים ונשתיירו הדגים, ודבר זה בחולו של מועד, פום בדיתא — שהוא פי הנהר. ס"א בריתא לבאי אזול כולי עלמא צוד איתו כוורי, שרא להו רבא למימלח מינייהו.
<b>הערוך ערך לבא</b>
הני מיתכלי אגב איצצא — פי' אגב אצצא — דוחק.
<b>הערוך ערך אץ</b>
כוורא טוייה באחוה — פי' המלח והדג אחים, שניהם מן הים נבראו, ימלחנו הרבה ולאחר צלייתו יתנו במים צוננין שהוא אביו היינו אסקיה באבוה, אכליה בבריה — מטבילו בציר היוצא ממנו ושותה עליו אביו — המים, וזהו שכתוב בספרים כוורא תחלי וחלבא, מיא ולא
<b>שיכרא, שיכרא ולא] חמרא — אמר הגאון רב שרירא אנו לא כך למדונו רבותינו אלא כך למדונו כוורא מיא ולא חמרא, חמרא ולא שכרא — וזה קודם שיתעכל, אבל לאחר שיתעכל טוב לשתות עליו מן היין ומן השכר, וכל אדם ראוי לעשות כטוב לגופו, וזה שאמר כוורא תחלי וחלבא לטעון גופא ולא לטעון פוריא — שהן יפין לגוף והוא סבלן, אלא שמרבין הזרע, לכן אין המצע סובלן, מיכליה בבריה — פי' מורייס של דגים מביאים דגים קטנים שאין בהם שמנונית ומולחין אותן כדי שייבשו ועושין מהן מורייס, ומשלח מהן מנות איש לרעהו, וכשיאכל בו הדג מטיב את טעמו והוא לו כבן. [הערוך ערך כוור</b>
כוורא תחלי וחלבא — פי' תמרים שלא בשלו כל צרכן.
<b>הערוך ערך תחלב</b>
אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא — פי' לאחר אכילתו מהלך קודם שישן ולא ישן לאלתר.
<b>הערוך ערך טעןגב</b>
<h2>דף יא:</h2>
מי שהפך את זיתיו — פי' שהזמינן ע"ג בית הבד להוציא מהן שמן.
<b>הערוך ערך פךגב</b>
זולף וגומר וגף כדרכו — פי' נותנו ע"ג בית הבד וסוחטו לגמרי, כל מידי דשפיך קרי זילוף.
<b>הערוך ערך זלף</b>
מריון דבי רב אבין ומר בריה דרב אחא בריה דרבא הוו להו גמלא בהדי הדדי — פי' צמד בקר.
<b>הערוך ערך גמלגג</b>
<h2>דף יב.</h2>
מקבלי קבולת בתוך התחום אסור — פי' גוים שקבלו שדה מישראל בדמין קצובין לתקנה כל זמן שירצו, בתוך התחום בשבת ויו"ט אסור, חוץ לתחום מותר.
<b>הערוך ערך קבל</b>
מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת — פי' אפדנא — חצר.
<b>הערוך ערך אפדנא</b>
אכנגרי דבי ריש גלותא — ס"א אכוונגרי — פי' מסדרי שולחנות למעבד עבידתייהו — ואם נשברה רגל השלחן שרי לתקנה. פי' בתשובות אכוונגר הוא הממונה על שלחן המלך, ששלחן בל"פ אכואן והמלך גאר.
<b>הערוך ערך אכנגרי</b>
כיון דלא שקלי אגרא, שרשוי קא משרשי ולית לן בה — פי' ריוח הוא דקאכלי בהדיהו לא חשיב מלאכה.
<b>הערוך ערך שרש</b>
ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות — "והיה למשלוח שור" (ישעיהו ז', כ"ה) תרג' ויהי לבית ארבע בקרן דתורין, "ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית י"ח, ז') תרג' ולבקרותא רהט אברהם, "שגר אלפיך" (דברים ז', י"ג) בקרת תוריכון, ותרג' שלנו בקרי תורך, פי' מקום ששם עומדין השוורין.
<b>הערוך ערך בקרגג</b>
ת"ר אין מדיירין שדה... בחולו של מועד — פי' מדייר שמכניס כל בהמות לשדה אחת כדי שתזדבל שיוציאו זבל ומזבלין השדה, כמו דיר של בהמה.
<b>הערוך ערך דרגא</b>
ת"ר אין מדיירין שדה בחולו של מועד ואם באו מאליהן — מותר — פי' גוים בבהמות, ואין מסייעין אותן, ואין מוסרין להן שומר לנער צאנם, אם היה שכיר יום שכיר שבת וכו' — פי' אם היו אלו הרועים שכורים לגוים אחרים יום או שנה ודאי לא יעמדו בכאן ולא באו אלא אקראי בעלמא מותר לסייע אותן ומוסרין להן שומר לנער את צאנם.
<b>הערוך ערך נערגד</b>
עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ — והן כסויין עצים ועליהן טיט שצריכים מעשה.
<b>הערוך ערך למדגג</b>
זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא — פירוש מר — דאמר זופתין חביתא חייש לפסידא — ובחביתא איכא פסידא יתירה אי לא זייפת לה משום דנפיש בה יינה, ובכוזא ליכא פסידא יתירה, מר דאמר זופתין לכוזא חייש לטירחא — ובכוזא ליכא טירחא יתירה, ובחביתא איכא טירחא יתירה.
<b>הערוך ערך כוז</b>
<h2>דף יב:</h2>
ר' יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא... איקפד רבי אמי, אמר רב יוסף מ"ט איקפד... הא תניא השירין הנזמין והטבעות — הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר — פי' טבעת.
<b>הערוך ערך חמרגי</b>
אבא כשלניא — פי' יער שנכשלין בו בני אדם, ויש שקורין בשילניא — פי' שם עיר כלומר יער היה לו באותו מקום.
<b>הערוך ערך אבא</b>
בשלמא כיתנא חזי לחפיפא — פירוש
<b>לכסוי] לכסות נזייתא דשיכרא לצורך המועד. [הערוך ערך חףגב</b>
שומשמין למאי חזו — לנזיי דאית בהן — פי' גרעינין דאית בהו שומשמין דחזו למשחא.
<b>הערוך ערך נזיי</b>
כשורא — פי' גאון קורה שמניחין אותה משקוף לפתחים.
<b>הערוך ערך כשרגב</b>
כיון דבעי מדברי דנורא — פי' אבוקות.
<b>הערוך ערך מדברגב</b>
אוושא — פי' קול הברה של רבים.
<b>הערוך ערך אווש</b>
<h2>דף יג.</h2>
אם תמצא לומר צרם אזן בכור ומת קנסו בנו אחריו — פי' סדק אזן הבכור בידו או מיעכו ועשה בו רושם.
<b>הערוך ערך צרם</b>
<h2>דף יג:</h2>
וכוס מבית הזגג — פי' עושין מלאכת זכוכית.
<b>הערוך ערך זגגח</b>
מחפין את הקציעות בקש, ר' יהודה אומר אף מעבין. גמ' מחפין — אקלושי — פי' מכסין בענפין מרוחקין זה מזה, מעבין — אסמוכי סומך הענפין זה לזה.
<b>הערוך ערך קלש</b>
ומחפין את הקציעות בקש — פי' תאנים שעושין מהן קציעות מניחין אותן במכתשת וכותשין אותן ועושין אותן כמין ככרות.
<b>הערוך ערך קצעגא</b>
ר' חייא ורב אסי חד אמר מחפין — אקלושי, מעבין — אסמוכי.
<b>הערוך ערך עבגב</b>
והגרוסות — עושין בצינעה לצורך אוכל במועד — פי' הריחים שטוחנין בה פולין.
<b>הערוך ערך גרס</b>
רשושי חילקא טרגיס וטיסני — פי' המשברין תבואה חדא לתרתי דהיינו חילקא.
<b>הערוך ערך רשש</b>
חלקא טרגוס וטיסני — פי' בע' זריד.
<b>הערוך ערך חלקגב</b>
טרגיס וטיסני — כבר פירשנו בע' זריד.
<b>הערוך ערך טרגיס</b>
חלקא טרגוס וטיסני — כבר פירשנו בע' זריד.
<b>הערוך ערך טסן</b>
חילקא — א' לב', טרגיס — א' לג', טיסני — א' לד'.
<b>הערוך ערך זריד</b>
כי אתא רב דימי אמר כונתא — פי' "כוסמת", תרגומו כונתא שלותתין אותה היינו חילקא.
<b>הערוך ערך כונתא</b>
דשקיל חלקיה — פי' שנוטל הקליפה שהיא חלקה.
<b>הערוך ערך חלקגא</b>
כונתא — דגן מעליא הוא — כבר פירשנו בערך כונת.
<b>הערוך ערך כנת</b>
רב יהודה שרא להנך כרופייתא דפום בדיתא למיזל ולזבוני בשוקא כאורחייהו — פי' מוכרי בשמים.
<b>הערוך ערך כרףגא</b>
<h2>דף יד.</h2>
ואזורו מוכיח עליו — פי' מי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטורין שלו וחוגרו באזורו ומכבס חלוקו ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד, זה פי' מבני מגנצא. ור"ח פי' כלומר היה עומד ערום ואזורו במתניו ורוחץ, היה אזורו מוכיח עליו שאין לו חלוק אחר.
<b>הערוך ערך אזור</b>
לשוט — דברי הכל אסור — פי' לשוט בעולם ולראותו שלא לצורך כמו "משוט בארץ" (איוב א', ז') כמטייל ומשתעשע.
<b>הערוך ערך שטגג</b>
כי פליגי להרויחא — פי' להתעשר כלומר לסחור ולהרויח.
<b>הערוך ערך רווח</b>
<h2>דף טו.</h2>
דבר שהוא חוץ מגופו בראש מאי איהו, לאו תפילין, אמר רב פפא לא כומתא וסודרא — פי' גאון כומתא מגבעת רכה שהיא כמלא הראש ואין עולה למעלה מן הראש.
<b>הערוך ערך כמתא</b>
א"ר חסדא זבוני מיא בפקתא דערבות — פי' ארץ ציה רחוקה מן הישוב לזבוני מים כדי פרנסתו.
<b>הערוך ערך פקתא</b>
<h2>דף טו:</h2>
אבל חייב בכפיית המיטה, דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם, ובעונותיהם הפכתיה — יהפכו מיטתן עליה — פי' "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט', ו'), "אך בצלם" (תהלים ל"ט, ז') תרג' ברם בדיוקנא, פי' גאון דיוקני היא צורה, ועיקר צורת אדם המצויירת בו איקונין, והצורה המצויירת על הנייר או על הסיד דיוקני, כלומר זו שניה לזו כעין דיופי שהוא כלי שיש לו שתי פיות.
<b>הערוך ערך דיוקן</b>
<h2>דף טז.</h2>
טוט אסר טוט שרי — פי' (השמטת)
<b>השמעת] הקול המכריז בתקיעת שופר והקול המכריז בתקיעת השופר הוא האוסר הוא המתיר, כלומר אין צריך [ל'] ימים לחול עליו השמתא, זה פי' ר"ח ור' גרשם ז"ל. [הערוך ערך טטגב</b>
גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש — "חמוקי יריכיך" (שה"ש ז', ב') מה ירך בסתר — אף דברי תורה בסתר — כמו חלאים מעשה ידי אומן, אין חלאים אלא רבנן, כדגרסינן בנדרים (מ"ט.) מאן חולים רבנן והן שמתעסקין בתורה שהיא מעשה ידי אומן.
<b>הערוך ערך חמק</b>
<h2>דף טז:</h2>
בציפתא — פי' מחצלת.
<b>הערוך ערך צףגז</b>
חושלאי — שעורה לחה — שבולת קרי לה, שלא בקליפתה — חושלא קרו לה.
<b>הערוך ערך חשלגא</b>
"כוש בן ימיני" (תהלים ז', א') "...על אודות האשה הכשית" (במדבר י"ב, א') ...עבד מלך הכושי" (ירמיהו ל"ח, ז') "...הלא כבני כשיים אתם לי" (עמוס ט', ז') וכי כשיים שמם, והלא ישראל שמם אלא מה כושי משונה בעורו — אף ישראל משונים במעשיהם מכל אומה ולשון.
<b>הערוך ערך כשגב</b>
"עדינו העצני" (שמואל-ב', כ"ג, ח') בשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת — פי' כשהיה מתעסק בתורה עדן עצמו עד שמתרכך בשרו כתולעת שתהא דעתו מיושבת עליו, וכשיוצא למלחמה מתקשה כעץ, כל מידה עושה בשעת הצורך.
<b>הערוך ערך עדןגא</b>
<h2>דף יז.</h2>
ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה, מאי סנו שומעניה... דעבד כר' אלעאי, דתניא ר' אלעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו — פי' מבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה כגון זה, ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, לא התיר אלא אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן, אבל דבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפי' חייבי לאווין או חייבי עשה וכ"ש למעלה שאיסורן איסור עולם ח"ו שהתיר ר' אלעאי ואפילו בסתר אלא כגון הדרך שפירשנו, הוא שאמר לעשות ואפילו דברים הללו לא התירן
<b>לו] אלא אמר כמשיא עצה לעשות כך כדי (להבטיח) [להבריח] את יצרו להשלים תאותו וכיון שיראה את עצמו לבוש שחורין ועטוף שחורין משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה, וזה צורבא מרבנן עשה כר' אלעאי ולבש שחורים ונתעטף שחורים ואחר זה כולו חזר לשתות במיני זמר כמו שהיה עושה [אלישע] ולפיכך שמתיה רב יהודה. פי' ד' מיני זמר כנור ונבל ותוף וחליל כמפורש בסוף סוטה (מ"ה.). [הערוך ערך סןגא</b>
מאי שמתא אמר רב שם מיתה, ושמואל אמר שם תהא — פי' שם מיתה — מיתה בה, שם תהא — שם תיתי, כדכתיב "ובאה אל בית הגנב" (זכריה ה', ד').
<b>הערוך ערך שמת</b>
ומהניא ביה כי טחייא לתנורא — כלומר אינה יוצא משם לעולם.
<b>הערוך ערך טחגא</b>
אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא — והיא דידה עבדא — פי' זנב. "יחפוץ זנבו" (איוב מ', ט"ז) תרג' כאיף גנובתיה.
<b>הערוך ערך גנבגב</b>
<h2>דף יז:</h2>
מאי תברא אמר רב יצחק בריה דרב יהודה תברי בתי — פי' ר"ח ז"ל שבועה היא שנשבע.
<b>הערוך ערך תברגא</b>
תכפוהו אבליו זה אחר זה — פי' קודם שישלים ימי אבל זה מת לו מת אחר, וכן עוד בתוך ימי אבל זה מת לו מת אחר.
<b>הערוך ערך תכף</b>
לא בנתר ולא באהל — "והזיכותי בבור כפי" (איוב ט', ל') תרגום ודכיית באוהלא ידי, ש"מ אוהלא ענין בורית וענין נתר הוא, והזיכותי בבור כפי בבורית מבעי ליה וזה בורית ונתר מכבסין בו בגדים ורוחצין בו ידים, ושמעתי כי עיקרו מן עשב.
<b>הערוך ערך אהלגא</b>
<h2>דף יח.</h2>
לטופריה — "צפרן" תרג' טופרא.
<b>הערוך ערך טפרגא</b>
אמר רב ובנגוסטרי אסור — פי' גאון נגוסטר — שקיל טופרי בל' ארמי ופי' נוטל צפרנים כן שמו בל' ארמי ובל' ישמעאל קורין אלמקץ ואלמקראץ וגם לחייטים יש נגוסטר.
<b>הערוך ערך נגסטר</b>
שפה מזוית לזוית — כבר פי' בע' זוית.
<b>הערוך ערך שףגיח</b>
אמר אביטול ספרא משמיה דרב שפה מזוית לזוית... הנחה כל שמעכבת — פי' שפה עשויה מזוית לזוית, כלומר אם צריכה כולה תיקון — שרי, אבל מקצתה לאו, הנחה כל שהיא מעכבת — פי' אם עשה שפמו והניח מקצת שאינו עשוי — מותר ליטלו כי מעכבתו באכילתו וכיוצא בו ומשום זה הצער שרי.
<b>הערוך ערך זוית</b>
פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת — פי' הגיד שלו.
<b>הערוך ערך פרמשתק</b>
פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה — פי' אמגושי כמו אותו דס"פ כלל גדול (שבת ע"ה.) דגרסינן אמגושא, רב ושמואל, חד אמר חרשי הוא, והוא מכשף שכן בל"י קורין למכשף מגוס ובלעז מנל, ולהכי יוצא ליאור בשביל מכשפות, וחד אמר גידופי והיינו כופר בעיקר ולהכי יוצא ליאור שאמר "לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כ"ט, ג'). ואמגושא הוא מגושא והנם בע' מגוש.
<b>הערוך ערך אמגושא</b>
<h2>דף יח:</h2>
דמפסקי לה משיכלי דמאני דכיתנא בחולי דמועדא — פי' ספל גדול שרוחצין בו הכל.
<b>הערוך ערך משכל</b>
ואלו כותבין במועד קדושי נשים, גיטין, ושוברין, דייתיקי ומתנה — פי' לשון יון קורין לשטר צואה דייתיקי ועיקר הדבר דא תהא למיקם ולהיות. "וכל טוב אדניו בידו" (בראשית כ"ד, י') תרג' ירושלמי דיתיקא דריבוניה
<b>בידיה]. [הערוך ערך דיתק</b>
איגרות שום, ואיגרות מזון, ואיגרות של רשות — פי' אגרות שום —
<b>שום] היתומים, איגרות מזון — מזונות אלמנה, איגרות של רשות — שאלת שלום. [הערוך ערך אגרתגא</b>
שטרי בירורין — עיי' בע' בר.
<b>הערוך ערך שטרגב</b>
גזירות בית דין — פי' פסקי דינין ופתיחין.
<b>הערוך ערך גזרגג</b>
מאי לאו ארוסין ממש לא שטרי פסקתא, וכדרב גדל אמר רב דאמר כמה אתה נותן לבנך — כך וכך, כמה אתה נותן לבתך — כך וכך, עמדו וקדשו, הן הן הדברים הנקנים באמירה.
<b>הערוך ערך פסק</b>
אי חזיא לך — לא אזלא מינך, ואי לא — כפרת בה' — פי' כפרת באמונה דאמרת לא מסתייעא צלותא כלום הואיל דלא מיזדמנא לי, דעד השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מלתא, אמר אי לא מינסבא או היא תמות מקמאי דלא אחזי כד מינסבא לאחר ומצער בה או איהו עצמו ימות מקמי דתינסבא איהי לאידך, ולהכי מארס במועד שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא.
<b>הערוך ערך כפרגז</b>
ולא אמרו אלא דלא הדר נביט — כלומר דלא יצא.
<b>הערוך ערך נבטגב</b>
<h2>דף יט.</h2>
גזרות — בטלו, ימים — לא בטלו — פי' נדחו גזירות האבלות גבי הרגל שיש לו לגלח וזולתי זה מגזירות האבילות, ואם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל.
<b>הערוך ערך גזרגג</b>
<h2>דף כ:</h2>
מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה, סבר למיתב עליה ז' ול' יום, על (אתא רב הונא)
<b>אדא בר הונא] אשכחייה, א"ל צודנייתא קא בעית למיכל. [הערוך ערך צדגג</b>
מי שמת חמיו או חמותו — אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ופוקסת — פי' פוקסת מחלקת שערה לכאן ולכאן.
<b>הערוך ערך פקסגא</b>
<h2>דף כא.</h2>
על גבי כסא או על גבי אודייני — פי' ר"ח ז"ל אודייני שהוא מכתשת, ורבינו גרשום זצ"ל פי' אודייני בור וכסוי.
<b>הערוך ערך אדן</b>
<h2>דף כב.</h2>
על כל המתים כולן מדחה מיטתו — ה"ז משובח — כלומר ממהר לקוברו.
<b>הערוך ערך דחגב</b>
על כל המתים רצה ממעט בעסקו לא רצה אינו ממעט — פי' לישא וליתן בסחורתו כל היום אם רצה בשאר המתים הרשות בידו, אבל על אביו ועל אמו ממעט בעסקו ואפילו ע"י אחרים.
<b>הערוך ערך עסקגג</b>
<h2>דף כב:</h2>
על כל המתים, רצה — חולץ, רצה — אינו חולץ, על אביו ועל אמו — חולץ — פי' חליצת כתף מוציא ידו מתחת הקרע ונמצאת כתפו חלוצה מן החלוק כשמוציאו מבית הצואר.
<b>הערוך ערך חלץגא</b>
הא בארישתא, הא — בפורענא — פי' במשתה שמחת מריעות, בפורענא — לאלתר, אבל בארישתא כלומר
<b>אם] הוא אינו פורע אלא מתחיל הוא [אז] לאחר ל' יום, אבל על אביו ואמו אינו נכנס עד י"ב חודש. [הערוך ערך ארישתא</b>
אפיקרסותו אינה מעכבת, אחד האיש ואחד האשה — פי' לבוש התחתון והוא פתוח בכתפיו וכשלובשו קושרו, כדאמר באידך פרקין הקשר של אפקרסותו שבכתף.
<b>הערוך ערך אפיקרסין</b>
על כל המתים רצה — מבדיל קמי שפה שלו, רצה — אינו מבדיל על אביו ועל אמו — מבדיל — פי' מבדיל קמי שפה — שקורע בית הצואר ממש, אינו מבדיל שקורע למטה משפה.
<b>הערוך ערך קמי</b>
על כל המתים כולן — שולל — אינו תופרן בטוב אלא מכלב.
<b>הערוך ערך שללגא</b>
<h2>דף כג.</h2>
ת"ר כל ל' יום לגיהוץ, אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים היוצאין מתחת המכבש — פי' כל דבר שהוא לכיבוש דבר אחר באמצעו שמו מכבש, וכל חרש לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצר העץ עד שיתקנו למלאכתו, וכן מכבש של כובס יש לכובס שני דפין, אחר שיכבסם מקפלם ומניחן ביניהן ועוצרן ונראין יפין.
<b>הערוך ערך מכבש</b>
רבא נפק בהמיצתא רומיתא סומקתי חדתי כר' אלעזר ב"ר שמעון — דאמר לא אסרו אלא כלים לבנים בלבד ואלו הן אדומים.
<b>הערוך ערך המיצתא</b>
<h2>דף כד.</h2>
אבל רבתי — פי' מסכת היא ויש בה הלכות אבלות ורוב הלכות אלו מגלחין בה שנויות, וב' הן אחת גדולה ואחת קטנה.
<b>הערוך ערך אבלגב</b>
פריעת הראש בשבת — רשות — פי' צריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכסה בימי אבלו להודיע כי אין אבלות בשבת, אבל לגלות ראשו אין צריך.
<b>הערוך ערך פרע</b>
כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים — פי' מכסה שפמו זקנו וחוטמו במצנפתו או בטליתו.
<b>הערוך ערך עטףגג</b>
כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה, עד כמה א"ר נחמן עד גובי דיקנא — פי' ר' שרירא גאון עד גובי דיקנא ואינו עד גבי דיקנא, וגובי דיקנא הוא שיער שעל הלסתות והרי עטיפה זו למעלה מן החוטם היא, ועדיין ישמעאלים מחזירין קצת המצנפת שלהן על פיהן ועל ראש החוטם ועיקריה דכתיב "ולא תעטה על שפם" (יחזקאל כ"ד, י"ז).
<b>הערוך ערך גבגיא</b>
אזל ליה ההוא גברא דהוה מסתפינא מיניה — "על כן זחלתי ואירא" (איוב ל"ב, ו') מטול היכנא אסתפיתי ודחילית.
<b>הערוך ערך סףגז</b>
תליסר אצטלי מילתא — תרג' ירושלמי שמלה "ויקח שם ויפת את השמלה" (בראשית ט', כ"ג), "ואהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י', י"ח), "אדרת שנער" (יהושע ז', כ"א) תרג' אצטלי בבלאי.
<b>הערוך ערך אסטלית</b>
אמר רבא אבל מטייל באונקלי בתוך ביתו — ומפרשים שהיא מצנפת כגון מצנפתו של כהן באונקלי בסוף מנחות במעשה בחוני ושמעי (מנחות ק"ט:) הלבישו באונקלי של אשתו וחגרו בצלצל, ומסתברא אונקלי דחוני כאותה די"ח כלים [פי' בגד דקיק שלובש אדם על בשרו].
<b>הערוך ערך אונקלי</b>
<h2>דף כד:</h2>
בן שלשים יוצא בגלוסקמא, ר' יהודה אומר גלוסקמא הניטלת באגפים ולא הניטלת על הכתף — "ויישם בארון" (בראשית נ', כ"ו) תר"י ושוון יתיה בגלוסקמא... ובל"י תיבה — גלוסקוס. ויש ספרים שכתוב בהן דלוסקמא.
<b>הערוך ערך גלסקם</b>
היוצא במטה רבים מצהיבין עליו — פי' מרגישין ומצטערין.
<b>הערוך ערך צהבגב</b>
לא חולצין ולא מברין — פי' כמו "ויבא כל העם להברות את דוד" (שמואל-ב' ג', ל"ה).
<b>הערוך ערך ברגח</b>
<h2>דף כה.</h2>
פרום בבי ואפקוה.
<b>הערוך ערך פרם</b>
כאן — כששלדו קיימת — כאן כשאין שלדו קיימת — פי' השדרה וצלעותיה הן שלדו.
<b>הערוך ערך שלד</b>
<h2>דף כה:</h2>
קאת וקפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא משנער — פי' אפילו עופות רעות באות לראות כשמתו.
<b>הערוך ערך קאת</b>
בא רוב שלישית במים — פי' ישראל נקראו שלישית, ורבא שקול כרוב ישראל ובא לדגלת שהוא חדקל דבעיתו מיא. כאות מי מרה — שסוטה נבדקת בהם.
<b>הערוך ערך אותגא</b>
בעת חנינתו אבד חנינא — פי' בעת חנינתו דולד, אבד חנינא אביו המחננו.
<b>הערוך ערך חןגד</b>
כי נח נפשיה דר' יוחנן יתיב עליה ר' אמי ז' ול', אמר ר' אבא בריה דר' חייא בר' אבא ר' אמי מאי דעבד — לגרמיה הוא דעבד — פי' יש מפרשים אלו (שני) מעשים דר' אמי כפי' הראשון לדעתיה עבד וחולקין עליו חבריו.
<b>הערוך ערך גרםגב</b>
דר' חייא נחיתו כיפי דברדא מן רקיעא, דרב המנונא נחיתו כיפי דנורא מרקיעא — פי' אבנים.
<b>הערוך ערך כיףגיב</b>
אשתעו כל צלמניא — כבר פי' בע' מחצל.
<b>הערוך ערך שעגא</b>
אשתעו כל צלמניא והוו למחצליא — פי' נמחו כל הפרצופין והוו חלקים כמחצליים.
<b>הערוך ערך מחצל</b>
כי נח נפשיה דר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו איתעקרו כל אנדרטיא — פי' אנדרטא — צורת איש.
<b>הערוך ערך אנדריטא</b>
כי נח נפשיה דרבה ורב יוסף נשוק כיפי דפרת אהדדי, דאביי ורבא נשוק כיפי דדיגלת אהדדי — פי' כיפאות של גשמים נשתברו ונשקה כיפה זו את זו.
<b>הערוך ערך כףגיא</b>
כי נח נפשיה דרב משרשיה טעון דיקלי שיצי — פי' קוצים.
<b>הערוך ערך שץגא</b>
<h2>דף כו.</h2>
בת נעמיתא — "ואת בת היענה" (ויקרא י"א, ט"ז) תרג' וית בת נעמיתה.
<b>הערוך ערך נעמה</b>
למוללן וללוקטן — פי' אינו תופר כדרכו אלא כאדם המלקט מכאן ומכאן ואינו מלקט כסדר.
<b>הערוך ערך לקט</b>
<h2>דף כו:</h2>
אמר רב חסדא אבל לא לאחותן איחוי אלכסנדרי — פי' שהוא כמין אריגה, ת"ר רשאי להופכו למטה ולעשות לו איחוי — פי' להפוך החלוק לחתכו ולעשות בית צואר שלו שולי החלוק והשולים יעשה בית שפה.
<b>הערוך ערך אחגא</b>
מקרעין לקטן מפני אגמת נפש — כדי להעגים נפשות הגדולים ולא מפני שהוא אבל.
<b>הערוך ערך אגמאגא</b>
<h2>דף כז.</h2>
דרגש — כבר פירשנו בע' גד ירושלמי בברכות פ' מי שמתו (פ"ג, ה"א) איזו היא מיטה איזהו דרגש אמר ר' ירמיה כל שמסרגין את גופה זו היא מטה, וכל שאין מסרגין את גופה זו דרגש, והתנן (כלים פט"ז, מ"א) המטה והעריסה משישופם בעור הדג ואם מסרג הוא על גופה לאיזה דבר הוא שפה אמר ר' אלעזר תפתר באילין ערסתא דאית להון נקבין.
<b>הערוך ערך דרגש</b>
דרגש מתיר קרביטיו — פי' רצועותיו עיי' בע' גד.
<b>הערוך ערך קרבט</b>
מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא — פי' מטה עשויה לכבוד שר הבית ואין אדם ישן עליו.
<b>הערוך ערך גדגא</b>
אין מוליכין לבית האבל לא בטבלה ולא באסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים — פי' טבלא — כמין שלחן בין של כסף בין של זהב בין של זכוכית, אסקוטלא — כמין קערה קטנה וכן שמם בלעז טבולא, אסקוטלא איסקודילא וקנון כלי שעושין משרש קנה.
<b>הערוך ערך אסקוטלא</b>
<h2>דף כז:</h2>
עשירים בדרגש ועניים בכלכה.
<b>הערוך ערך כלכה</b>
טיפוח ביד קילוס ברגל — "ויספוק את כפיו" (במדבר כ"ד, י') תרגום ירושלמי טפח בכף ידיו.
<b>הערוך ערך טפחגד</b>
טיפוח — ביד קילוס — ברגל — עיי' בע' טפח.
<b>הערוך ערך קלסגב</b>
א"ר יוחנן אבל כיון שנענע ראשו — שוב אין מנחמין רשאין לישב אצלו — פי' שמא צריך לגדולים או לקטנים. [נעגב]. תימוש ההיא איתתא זודתא לאידך — פי' תכריכין.
<b>הערוך ערך זוודגא</b>
<h2>דף כח.</h2>
למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה וכו' למה נסמכה פרשת מיתת אהרן לשיבור לוחות — וכו'.
<b>הערוך ערך מתגב</b>
תנא להו זווא דמן הדייב — פי' שם אדם.
<b>הערוך ערך זוואגב</b>
רב הונא נח נפשיה פתאום, הוו קא דייגי רבנן, תנא להו זווא דמן הדייב לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות, אבל הגיע לגבורות — זו היא מיתת נשיקה — פי' שם חכם.
<b>הערוך ערך הדייב</b>
חזייה דקא מנמנם — פי' כי שכיב להיפטר מן העולם.
<b>הערוך ערך נםגב</b>
א"ל מר לאו שושביניה הוא — "ולאמנון רע" (ש"ב י"ג, ג') תרג' ולאמנון שושבינא.
<b>הערוך ערך ששבן</b>
רבדא דכוסילתא — כבר פי' בע' כסל ובע' פגר.
<b>הערוך ערך רבדגא</b>
כריבדא דכוסילתא — פי' ריבדא דכוסילתא כמו סריטה שסורט האומן בצואר למצץ דמו כגון אותו הצער היה (לו)
<b>לי] ביציאת נשמה מן הגוף. [הערוך ערך כסלגד</b>
מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע — פי' כיון שנמסר אדם ביד מלאך המות אין שם חשיבות.
<b>הערוך ערך ספןגג</b>
מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע — כלומר מי יכול להתפשט ולהתגבר באותה שעה.
<b>הערוך ערך רקעגה</b>
כמשחל ביניתא מחלבא — עיין בערך בין, פי' כמשיכת נימא של שיער מתוך החלב.
<b>הערוך ערך שחל</b>
כמישחל ביניתא מחלבא — "קלע
<b>באבן] אל השערה ולא יחטא" (שופטים כ', ט"ז) תרג' [דשדן אבנא בקילעא ומרמן] בבינת שערה. [הערוך ערך ביןגב</b>
מאי כולי האי דקא דחיק רגליה דבר נתן — פי' למהוי הוא נשיא.
<b>הערוך ערך דחק</b>
אחוי ליה שוטי דנורא — פי' וידע שהוא מלאך המות.
<b>הערוך ערך שטגג</b>
<h2>דף כח:</h2>
נשים במועד מענות אבל לא מטפחות וכו' עד עינוי — שעונות כולן כאחת קינה — אחת אומרת וכולן עונות שנאמ' "ואשה רעותה קינה" (ירמיה ט', י"ט) — תרג' ואיתתא לחברתה עינויא.
<b>הערוך ערך עןגד</b>
נשי דשכנציב אמרן ויי לאזלא ויי לחבולא — פי' כשהיה נפטר אדם בלא זרע מקוננות אוי להבל דלא שבק זרעא, פ"א, נשי דשכנציב היו חכמות והיו מענות ואומרות אוי להולך, כדכתיב "כי הולך האדם אל בית עולמו" (קהלת י"ב, ה'), ואוי למי שהוא ממושכן ונתבע לשלם הפקדון שאצלו, כלומר האדם מתמשכן לשלם רוחו שהיא אצלו בפקדון לבעלה, פי' חבלא — משכון כמו "אם חבול תחבול" (שמות כ"ב, כ"ה).
<b>הערוך ערך וה</b>
גוד גרמא מככא, ונמטי מיא לאנטכיא — פי' חתוך המאכל מן השינים יגיע חמות המים באנטוכי, כלומר כיון שנחתך המאכל מפי החולה בוערת בו חמות ומתחממת מי רגליו כחמות אנטוכי, דתנן (שבת מ"א.) אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנו. פ"א, טול עצם מן שינים שהיה לועס פת ואותם מים שהיה שותה לאחר פיתו יוליכם לאנטוכיא.
<b>הערוך ערך גדגב</b>
עטוף וכסו טורי, דבר רברבי ובר רמי הוה — פי' כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים כי זה האיש הבא להקבר אצלכם בן גדולים הוא. וי"א, לבני אדם אמר התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים ועמדו על ההרים וכסו אתם בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא. פי' אחר טורי הם השרים, "ותכס בצעיף ותתעלף" (בראשית ל"ח, י"ד) תרגום ירושלמי ברדידא ואיתעטפת, "וכל עצי השדה עליו עולפה" (יחזקאל ל"א, ט"ו) כמו כסוי.
<b>הערוך ערך עטףגג</b>
שיול איצטלא דמילתא לבר חרי דשלימו זוודיה — פי' אדם בעל ממון שכלה ממונו מקוננות עליו על קברו כך, איצטלא דמילתא לבן חורין שכלו מזונותיו כלומר הקבורה טובה לו מן החיים. "שאול צעדיה יתמכו" (משלי ה', ה') תרג' שיול הלכתהא מסמכן, "בעמקי שאול קרואיה" (שם ט', י"ח) תרג' בעומקיא דשיול מזמנהא.
<b>הערוך ערך שיול</b>
אוורי ואמברי יזיפתא יזיף — פירשו ראשונים כשהיה אדם עצל מת ואין לו תכריכין מקוננות עליו זה, אוורי פי' שלא טרח בחייו ועשה לו תכריכין, ואמברי — במעברתו מן העולם הזה לבית עולמו הוצרך יזיפתא יזיף — פי' רץ ונפל בין האובדים ועל המעברות מלוה לוה. כמו משל הוא, כלומר אע"פ שאדם רץ בכל כחו כל ימיו כשנופל בין העוברים הן עוברי דרכים, או כשיגיע לעבור הנהר מתחנן למי שיעבירוהו, ואם אין לו נוטל בהלואה כדי שינצל, וכל שכן מי שהולך לבית עולמו שמבקש לתת את כל אשר לו וליטול בהלואה ואינו מוצא.
<b>הערוך ערך אוורי</b>
אחאנא תגרי אזבזגי מיבדקי — פי' אחינו סוחרים שעל קיניהם נבדקין, כלומר במקום סחורתם נבדקין הנאמנין הן אם לאו, כמו שאמרו בגמרא (ערובין ס"ה:) בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו, בכיסו, ובכעסו.
<b>הערוך ערך זבזגי</b>
מותא כי מותא ומרעין חיבוליא — פי' המות של זה כמיתת כל אדם, ואריכות חוליו תוספת
<b>כמו] ברבית על המלוה. [הערוך ערך מתגב</b>
דדל — ידלוניה — ופי' כמו אגרא דהספידא דלויי. פ"א, מי שנושא את המת אחרים ישאו אותו כמפורש בפ' המדיר (כתובות ע"ב) דיטעין יטעוניה. איכא דאמרי דלא דל — ידלוניה — פירוש מי שאין מגביה עצמו, אחרים מגביהין אותו שנאמר "כי טוב אמור לך עלה הנה" וגו' (משלי כ"ה, ז').
<b>הערוך ערך דלגב</b>
מרזח — נעשה שר לסרוחים — כלומר האבל הניזח במרירות ומזדעזע מלשון "ולא יזח החשן" (שמות כ"ח, כ"ח) כמו (מזיז) [מזין] ומזיח בפרק קמא דכתובות (י':), "ישב בראש כמו שר". פי' סרוחים לנשארים מלשון "וסרח העודף" (שמות כ"ו, י"ב).
<b>הערוך ערך מרזח</b>
<h2>דף כט.</h2>
כצפורי בפי הושט — פי' מביאין סיב של דקל נרגילה (עירובין נ"ח.) ותופרין את הספינה בו וכשמכניסין אותו בנקב של ספינה שדומה לושט נכנס וקולו הלך וקשה מאד וכפיטורי — תבנית כציפורי, ומאי שנא הללו משאר דברים שהללו קשים ביציאתן. פיטורי פי' במקומו.
<b>הערוך ערך צפורי</b>
כפי טורי בפי הוושט — פי' כאדם שרוצה להוציא חבל שיש בו קשר בחור של תורן ויש בו טורח גדול.
<b>הערוך ערך פי טורי</b>
כפיטורי בפי ושט — פי' בע' פיטורי.
<b>הערוך ערך ושט</b>
